המחקר בחן את חוויית ההורות של הורים מפונים לילדים בגיל הרך כ־150 ימים מפרוץ מלחמת חרבות ברזל. הוא התמקד בהתנהגויות היומיומיות של ההורים (על פי מודל “מחומש ההורות”), ברווחתם הכללית וההורית, וברמת הלחץ של ילדיהם. בנוסף נבדקו הבדלים בין הורים מפונים מהצפון לבין הורים מן הדרום, שנאלצו לעזוב את בתיהם בעקבות המלחמה.
202 הורים מפונים (109 מהדרום ו־93 מהצפון), שלהם ילד אחד לפחות מתחת לגיל שמונה. ההורים מילאו שאלונים בנוגע להתנהגויותיהם ההוריות, לרווחתם ולתחושת הלחץ של ילדיהם, והוסיפו תיאורים אישיים על ההתמודדות מאז הפינוי.
המחקר הראה דמיון רב בין הורים מהצפון ומהדרום בדפוסי ההורות וברמת הרווחה. בשתי הקבוצות בלטה במיוחד התנהגות של אהבה כלפי הילדים – והיא הייתה התנהגות ההורות הנפוצה ביותר. התנהגויות של מנהיגות הופיעו בתדירות בינונית, בעוד התנהגויות של שותפות, כללים ועידוד עצמאות הופיעו פחות.
בנוגע לרווחה, נרשמו הבדלים מתונים: הורים מהדרום דיווחו על יותר רגשות שליליים בהורות, ועל יותר לחץ אצל ילדיהם, בהשוואה להורים מהצפון. עם זאת, לא נמצאו הבדלים ברווחה הכללית. ניתוח הנתונים הראה כי מעבר למאפייני הרקע, התנהגויות הוריות מיטביות – על פי עקרונות “מחומש ההורות” – תרמו באופן ישיר לרווחת ההורים ולרווחת ילדיהם. ככל שההורים פעלו יותר מתוך אהבה, מנהיגות מותאמת, שותפות, עידוד עצמאות ושמירה על מסגרת, כך עלו מדדי הרווחה ההורית והכללית, ורמת הלחץ של הילדים הייתה נמוכה יותר.
הממצאים האיכותניים חיזקו את התמונה שעלתה מהנתונים: הורים תיארו מציאות של שבר וחוסר ודאות, אך לצד זאת גם ביטויי חוסן משפחתי ויכולת הסתגלות. המחקר מדגיש כי התנהגויות הוריות מיטיבות – תקשורת טובה, שיתוף פעולה ויצירת תחושת יציבות – מהוות גורם מגן משמעותי עבור ההורה והילד גם בתקופות של פינוי, איום ומצוקה מתמשכת.
למידע, שאלות והזמנות השאירו פרטים >>
