בכל המדינות נמצא דפוס עקבי :אהבה הייתה ההתנהגות ההורית הבולטת ביותר – יותר חום, קרבה וקשב לילד. אחריה בלטה מנהיגות הורית, שהתבטאה בניהול סדר יום, נטילת אחריות והובלת המשפחה בתקופה לא פשוטה. לעומת זאת, שותפות הורית נמצאה ברמה הנמוכה ביותר, עדות לעומס שחוו זוגות בתקופת הסגר. גם עידוד עצמאות ושמירה על כללים הופיעו בתדירות נמוכה יותר, ככל הנראה בשל השהייה הממושכת בבית ושחיקה יומיומית.
המחקר מצא הבדלים תרבותיים: בבולגריה דווח על יותר עידוד עצמאות, בישראל על יותר מנהיגות הורית, ובארה״ב ובספרד על רמות נמוכות במיוחד של שותפות. בנוסף, משתני רקע השפיעו על ההתנהגות ההורית: במשפחות גדולות דווחו פחות ביטויי אהבה, הורים מבוגרים דיווחו על פחות התנהגויות מיטיבות, והורים לילדים גדולים יותר עודדו יותר עצמאות.
למרות ההבדלים בין התרבויות, התגלתה תמונה רחבה ומשותפת: בתקופה של אי-יציבות ומשבר, הורים פעלו באופן אינטואיטיבי בהתאם לערכי ההורות הבסיסיים – חום, נוכחות ומשמעות – והמשיכו לספק לילדיהם ביטחון רגשי. המחקר מדגיש את תרומתו של מודל מחומש ההורות להבנת דפוסי הורות בזמן חירום, ואת הצורך לחזק בעיקר את תחום השותפות ההורית בתקופות של עומס ומשבר.