המחקר בחן את דפוסי ההתנהגות ההורית של הורים יהודים וערבים בישראל במהלך הסגר הראשון של מגפת הקורונה. המחקר התמקד באופן שבו הורים יישמו את עקרונות מודל מחומש ההורות – שותפות, מנהיגות, אהבה, עצמאות וכללים – בתקופה מאתגרת של אי-ודאות, עומס רגשי וניתוק ממסגרות התמיכה והחינוך.
487 הורים לילדים בגילי 2-8 השתתפו במחקר: 290 הורים יהודים ו-197 הורים ערבים. רובם אימהות, רובם נשואים, ובעלי טווח רחב של השכלה ומספר ילדים. ההורים מילאו שאלונים מקוונים במהלך הסגר הראשון (מרץ–מאי 2020), ודיווחו על התנהגויות יומיומיות עם ילדיהם בהתאם לעקרונות מודל מחומש ההורות.
הורים יהודים וערבים דיווחו על דפוס דומה של התנהגות הורית בזמן הסגר. ההתנהגות הבולטת ביותר הייתה אהבה – חום, קרבה וקשב לילד. אחריה הופיעה מנהיגות הורית, שהתבטאה בארגון הבית ונוכחות משמעותית. התנהגויות של שותפות, עצמאות ושמירה על כללים הופיעו בתדירות נמוכה יותר, והיו קשות ליישום בתקופה מאתגרת ועמוסה רגשית.
נמצאו קשרים בין מאפייני משפחה לבין ההתנהגויות: הורים לילדים צעירים יותר דיווחו על יותר שותפות, והורים צעירים על יותר אהבה ומנהיגות. במשפחות גדולות דווחו פחות ביטויי אהבה, ככל הנראה בשל עומס הטיפול. הורים ערבים דיווחו על יותר מנהיגות, כנראה בהשפעת מסגרות משפחתיות מסורתיות.
תקופת הסגר הציבה את ההורים בין רצון לספק ביטחון ויציבות, לבין קושי לשמור על שותפות, כללים ועידוד עצמאות. העומס ניכר במיוחד אצל אימהות. למרות ההבדלים התרבותיים, הורים משני המגזרים הפגינו דפוסים דומים של חום, אחריות ורצון ליצור ביטחון – בהתאם לעקרונות מודל מחומש ההורות. המחקר מדגיש כי גם בתקופת לחץ, הורות מיטיבה תורמת לחוסן המשפחתי וליכולת הילדים להתמודד מבחינה רגשית והתנהגותית.
למידע, שאלות והזמנות השאירו פרטים >>
