פרוץ המלחמה יצר עבור משפחות בישראל מציאות של אי־ודאות, חרדה ודחק מתמשך. המחקר ביקש לבחון כיצד התנהגויות הורים לילדים בגיל הרך השתנו במהלך השבועות הראשונים למלחמה, וכיצד שינוי זה קשור לרווחתם של ההורים ולרווחת ילדם. ההתנהגויות נמדדו על פי מודל "מחומש ההורות", במטרה להבין מה תורם לחוסן המשפחתי בתקופה מאתגרת זו.
303 הורים לילדים בני שנתיים עד שמונה מכל רחבי הארץ. רוב המשיבים היו אימהות, ואחוז גבוה מהמשפחות התמודדו עם גיוס למילואים ועם ירידה בהכנסות בעקבות המלחמה.
נמצאו מתאמים חיוביים מובהקים בין כל עקרונות מודל “מחומש ההורות” לבין רווחת ההורים: ככל שההורים פעלו ביותר התנהגויות מיטיבות, כך הרגישו טוב יותר בהורותם וחוו פחות מצוקה. דפוס זה הופיע גם ברווחתם הכללית ובהתמודדות עם המצב. נמצא קשר חיובי בין רווחת ההורים לרווחת הילדים, בעוד שאימהות עם בן משפחה מגויס דיווחו על רווחה הורית נמוכה יותר.
המחקר מצא שלא היו הבדלים בין אזורי הסיכון השונים — הורים ברוב האזורים הגיבו בצורה דומה, והגורם המרכזי שפגע ברווחתם היה גיוס למילואים במשפחה.
הורים דיווחו שבתקופת המלחמה התחזקו השותפות בין בני הזוג, התגברו ביטויי האהבה ועלה העידוד לעצמאות. במקביל נרשמה ירידה בהתנהגויות של מנהיגות וירידה קלה בלבד בהקפדה על כללים.
נמצא כי התנהגויות הוריות מיטביות — מעבר למאפייני רקע כמו גיל הילד, גודל המשפחה או השכלה — הסבירו את רווחת ההורים, את רווחת הילדים ואת יכולת המשפחה להתמודד עם המצב.
לבסוף, הממצאים משתלבים עם הידע המחקרי הקיים: חוסן משפחתי נבנה בתקשורת טובה, בהתאמה למצבי חירום ובהתארגנות מחודשת, וגם כאן נמצא שהורות מיטיבה מהווה בסיס משמעותי לחוסן ההורי ולרווחת המשפחה בתקופות מאתגרות.
למידע, שאלות והזמנות השאירו פרטים >>
