יש שאלות שאנחנו כמעט לא מדברים עליהן בקול.
שאלות שמתחילות עמוק בלב ההורי, במיוחד כאשר נכנס לחיים שלנו ילד עם צורך מיוחד, ומתיישבות על קו התפר שבין הרצוי למצוי, בין האידיאל לבין המציאות היום יומית.
אחת השאלות האלה היא: כמה לדרוש וכמה להכיל?
כי הורות לילדים עם צרכים מיוחדים כמעט תמיד נעה בתנועה פנימית כפולה:
מצד אחד, הרצון העז לראות התקדמות, לממש פוטנציאל, לא לוותר, לקדם כדי שהעולם יהיה נגיש יותר עבורם, ומן הצד האחר, ההבנה העמוקה שיש קושי אמיתי. שהילד מתעייף מהר יותר, נלחץ מהר יותר, מתמודד עם יותר. הרצון להגן, לרכך, להקל, ולאפשר לו לנוח בתוך הרגע, שאני כהורה יכול לאפשר לו.
לפעמים נדמה שאי אפשר להחזיק את שני הקצוות האלה יחד.
אבל דווקא שם, ביניהם, מתרחשת התרכובת החשובה שהופכת את מעשה ההורות למיוחד במינו.
מה שלא תמיד מדברים עליו
הורים רבים מספרים שהם מרגישים שהם "צריכים לבחור צד":
להיות אלה שדוחפים קדימה או להיות אלה שמכילים ומקבלים ללא תנאי.
יש הורים שמפקידים את ה"קידום" בידי אנשי המקצוע: במסגרות הטיפוליות דורשים מהילד, מלמדים, מתרגלים, ובבית נענים לכל צורך. הבית הופך למרחב של נשימה, אבל לפעמים גם למרחב שבו הילד פחות מתקדם לעצמאות.
ויש הורים מהקוטב השני: רצים מטיפול לטיפול, משפרים טכניקות, עובדים בחריצות, אבל מרגישים שקשה להם פשוט להיות הורים. קשר, משחק, מגע ורגעים של הוויה נדחקים החוצה לטובת עשייה אינסופית.
שני המצבים לגיטימיים. שניהם אנושיים.
ושניהם מספרים סיפור אחד: שאף אחד מאיתנו לא קיבל ספר הדרכה להורות כזו.
מחומש ההורות:
מרחב שמאפשר להתיר את המתח
מודל מחומש ההורות מאפשר להתיר את המתח הזה, תוך שהוא מכיר בכך שכל משפחה מחזיקה בתוכה קולות שונים, כוונות טובות והרבה עומס רגשי.
מחומש ההורות, מבטא תפיסה שלמה שמורכבת מחמישה עקרונות שיחד מעצבים את הדרך שבה הורים מתנהגים ויוצרים את המרחב המשפחתי.
בבסיסו של המודל עומדת ההבנה שההורה הוא גם המיכל וגם המכוון.
המודל מחבר בין אהבה ללא תנאי, אמפתיה וקבלה, לבין היכולת להוביל את הבית מתוך סמכות, יציבות, אחריות, עידוד לעצמאות וראייה רחבה של המציאות המשפחתית.
ההורות איננה בחירה בין חום לבין "קידום", אלא שילוב מתמשך ויומיומי ביניהם.
המודל כולל חמישה עקרונות מרכזיים: שותפות, מנהיגות הומאנית, אהבה ללא תנאי, עצמאות וכללים, היוצרים יחד תשתית יציבה לחיים משפחתיים, ללמידה ולהתפתחות.
מאמר זה מבקש להתמקד בארבעה מתוך חמישה העקרונות: אהבה, עצמאות, מנהיגות וכללים.
אהבה- מרחב לנשימה וכבוד לקצב הפנימי
אהבה היא העיקרון שמאפשר לילד לחוש בטוח, נינוח ומוכל.
היא איננה רק רגש, אלא התנהגות יומיומית, עקבית, המאפשרת לילד להביע את עצמו בדרכו הייחודית.
במיוחד בהורות לילד עם צורך מיוחד, האהבה נוכחת במגע רך, במבט, בקבלה של הקצב שלו ובהבנה שההתנגדות היא לא סירוב, אלא בקשה לעזרה או צורך בהפסקה. כאשר אנחנו מתייחסים אל הקצב הפנימי שלו בכבוד, הילד לומד שהעולם איננו לוחץ עליו, אלא מאפשר לו מרחב לנשום ולגדול.
זו הקרקע שעליה מתפתחים ביטחון, תקשורת ומוכנות להתפתח ולהתקדם.
עצמאות – לאפשר לו לעשות בעצמו, גם אם זה מאתגר
עצמאות איננה דרישה להישג, אלא תנועה לעבר תחושת מסוגלות.
כהורים, אנחנו רואים את המאמצים שלו, את הקושי, את ההצלחות הקטנות שמרגישות כמו פסגות.
ולפעמים, מתוך רצון להקל עליו, אנחנו עושים במקומו.
עיקרון העצמאות מבקש להזמין אותנו להאט, להתבונן, לתת לו לנסות, לטעות מעט ולגלות שהוא יכול. לא כי הוא חייב להוכיח משהו, אלא כי כל ניסיון כזה מחזק בו את הידיעה שהוא בעל ערך, בעל יכולת ובעל השפעה על חייו.
עצמאות מתרחשת כאשר אנחנו מאמינים בו גם כשהדרך איטית, גם כשישנה עייפות וגם כמדובר בצעדים קטנים. זו מתנה שמאפשרת לו לבנות זהות של אדם שמתקדם מתוך עצמו.
מנהיגות הורית וכללים- החלקים שמארגנים את התמונה
מנהיגות הורית היא לא קשיחות ולא ויתור. זו יכולת להוביל מתוך יציבות פנימית, מתוך ראייה רחבה של הילד ושל המשפחה. היא מאפשרת להפוך להורה שמחזיק את היד, מסמן את הדרך, יוצר שגרה ומתווה מסלול שהילד יכול לסמוך עליו.
זהו מקום שמאפשר לי לשאול מה עובד ומה לא עובד, מה הילד מראה לי, מה אני יכול/ה ללמוד עליו ועל עצמי. זו מנהיגות הורית מתנהלת תוך אחריות, הובלה, הנחלת ערכים, מתן דוגמה אישית, רכישת ידע וגם הגדרת כללים. כך שבמקום לדבר על גבולות במובן של קשיחות, עקרון הכללים שבמודל המחומש מזמין אותנו לדבר על יצירת מבנה שהילד יכול להישען עליו, להבין ממנו מה מצופה, ולהרגיש שבתוך הדרך יש מרחב בטוח לנוע.
מנהיגות ההורית והגדרת כללים ברורים, מאזנים בין הקשבה לעולמו של הילד לבין הובלה קדימה, והם אלה שמחזירים אותנו בכל פעם לשאלה מה ישרת את הקשר ומה ישרת את ההתפתחות.
המתח לא נעלם אבל אפשר ללמוד לנוע בתוכו
הורות לילד עם צרכים מיוחדים איננה אתגר שיש לפתור. היא דרך. דרך שיש בה עייפות, תקווה והישגים קטנים שהם הרגעים הכי גדולים.
והדרך הזו מבקשת מאיתנו להיות גם וגם: גם המיכל וגם הכיוון. גם המשענת הרכה וגם מי שמראה לאן הולכים.
ופה נמצא המקום שבו מחומש ההורות הופך לכלי אמיתי:
הוא מאפשר להורים למפות את ההתנהגות ההורית שלהם מול המצב, להבין איפה הם נמצאים על הרצף שבין דרישה להכלה, ולהחזיר לעצמם בחירה מודעת ולא אוטומטית.
ביום המודעות לחינוך המיוחד – בואו נאיר את ההורות עצמה
מאחורי ילד עם צורך מיוחד תמיד יש משפחה שלמה שנושמת, פועלת, מתמודדת ואוהבת.
יום המודעות הוא לא רק על "חינוך מיוחד". הוא עלינו- ההורים, האחים, הסבים, המערכות התומכות שמחזיקות את הילד בתנועה מתמדת של גדילה ומתפתחות יחד עם הילד.
זה היום להיזכר:
שאין דרך אחת נכונה.
שלא צריך לבחור בין "הורה מטפל" ל"הורה מכיל".
שהאיזון נוצר בפעולות יומיומיות קטנות: בחיוך, בעידוד, בהזמנה לנסות שוב, בהצבת יעד בר השגה, בנשימה שמאפשרת רגע של נחת, בבחירה לראות את מה שיש, באמונה.
ובסופו של דבר, ילד לא צריך הורות מושלמת.
הוא צריך אתכם. אמיתיים, נוכחים, מובילים, רואים, מאמינים ואוהבים.
